<h1>הרוקח סימן צ'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בפ"א דשבת לא יקרא לאור הנר שמא יטה ולא שנים בשני עניינים. אבל שנים בענין אחד מותר אבל בבה"כ בפני הצבור מותר דדמי לתינוקות דאימת רבן עליהן ובמדורה לקרות אפי' י' בני אדם אסור מפני זנבות האודים. אין בודקים כוסות וקערות לאור הנר או להבחין בין בגדו לבגד אשתו. בפ' ב"מ (דף כ"ג) פתילות ושמנים שאין מדליקי' בהן משום גזירה שמא יטה. בפרק א' דשבת (דף י"ט) אין נותנים פת לתנור ולא חררה על גבי גחלים עד שיקרמו פניה. בפ' כל כתבי (דף קי"ז) שכח פת בתנור וקדש עליהם היום.
<h2>דף יח:</h2>
ופירשו הגאונים הא דאסרינן בפרק כירה תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא אין סומכין לו ולא על גבו ולא מתוכו דדוקא בתנור דנחתומי' אבל לא בתנור דילן וכן הלכה כלישנא בתרא. אין צולים בשר בבישרא אגומרי מדפריך והאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי הילכך תנור שריק אפי' דברחא ואפי' לא בשיל שפיר דמי וקיימא לן כר"י דמצטמק ויפה לו מותר. ואין להטמין בתוך הגחלים. ואם חפץ גורף או נותן אפר על גבי הגחלים ומעמיד קדרתו על הגחלים הקטומין ואפר סביב קדירתו כ"ש שאנו נותנין בתנור נותנין בבית הגוי דלא אתי לחתויי שם מותר.
<h2>דף לד.</h2>
הטמנת קדירתו בפ' ב"מ אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין אפי' בדבר שאין מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח ואין טומני' בדבר שמוסיף הבל אפי' מבעוד יום שמא יחתה בגחלים וקיימא לן כחנניה בפ"א דשבת כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי הכירה שאינה גרופה ושאינה קטומה. כל הלכה דקידרא חייתא או בשיל דגדי' ודברחא ודצליית בשר בצל וביצה ובישול פסח בתנור וכל פ' כירה מיירי בשהיי' לערב דשרי אבל פ' במה טומנים דאסיר היינו הטמנה לצורך מחר אין טומני' בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה וירתיח לצורך מחר אבל גרוף מן הגחלים או קטום למעלה באפר מותר.
<h2>דף לח:</h2>
ופירשו הגאונים הא דאסרינן בפרק כירה תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא אין סומכין לו ולא על גבו ולא מתוכו דדוקא בתנור דנחתומי' אבל לא בתנור דילן וכן הלכה כלישנא בתרא. אין צולים בשר בבישרא אגומרי מדפריך והאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי הילכך תנור שריק אפי' דברחא ואפי' לא בשיל שפיר דמי וקיימא לן כר"י דמצטמק ויפה לו מותר. ואין להטמין בתוך הגחלים. ואם חפץ גורף או נותן אפר על גבי הגחלים ומעמיד קדרתו על הגחלים הקטומין ואפר סביב קדירתו כ"ש שאנו נותנין בתנור נותנין בבית הגוי דלא אתי לחתויי שם מותר.
<h2>דף קכב.</h2>
בפ' כל כתבי נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור נר הדולק אם רוב ישראל או מחצה על מחצה אסור להשתמש ישראל וכן גבי מרחץ אסור לישראל עד כדי שיחמו חמין. אמר [אמרינן] בפ' שואל וכן בפ' כל כתבי (דף קכ"ב) גבי עשבים או מילא מים לבהמתו או עשה כבש אם הגוי מכירו אסור וכן אם הביא חלילין וכן אין לישב אצל האש שתיקן העו"ג פן יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל וכל מלאכה בשביל ישראל אחר אסור כגון שמדליק א"י הנר לישראל שיהנה בו מיד וכן כשמחמם המרחץ וא"י המלקט עשבים או עשה כבש הילכך ימתין בכדי שיעשו למוצאי שבת אבל חלילין שהובאו ממקום קרוב מותר לספוד בהן מיד אבל הובאו מחוץ לתחום נאסרו עולמית כארון ותכריכין פן יאמר לעשותו אבל א"י שעושה מלאכה לעצמו שאין לומר בשביל ישראל כגון נר לאחד נר למאה וכבש לירד בו אז מותר מיד לישראל ואם אין הא"י משתמש בו אסור לישראל כי בשבילו עשאו ואסור לכל ישראל דלא דמי' להובא מחוץ לתחום בשביל זה מותר לישראל אחר כדאמר בפ' אין צדין (כ"ד ע"ב) דדורון כשיש מאותו המין במחובר אסור לכל בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר דמותר לישראל אחר ובפ' בכל מערבין (דף ל"ט) גבי טביא. וא"י שאפה פת לעצמו אסור לכל ישראל שמא נטחן היום מדאסרינן פירות הנושרין.
<h2>דף קכח:</h2>
בפ' מפנין יולדת צריכה לנר חברתה מדלקת לה אפי' היולדת סומא עושין מדורה לחיה הקיז ונצטנן עושים לו מדורה אפי' בתקופת תמוז.
